החלטה בתיק בש"א 14406/06

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום בחדרה ( כב' השופט מר ח' שרעבי) בתאריך 5.7.2006 בתיק אז' 4402/04.

2.       בפסק הדין שניתן בבית המשפט קמא, חויב המבקש לשלם למשיב סך 67,890 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 31.8.2004 (מועד הגשת התביעה), וכן חויב המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט, ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

3.       המבקש הוא חלקאי במקצועו והמשיב הוא בעל מפעל לשימורים והחמצת ירקות ופלפלים. בפסק הדין חויב המבקש לשלם למשיב הסכומים הנזכרים, לאחר שבית המשפט קמא מצא, כי המבקש הפר התחייבויותיו לספק למשיב יבול של כרובית ופלפלים בשנת 1999.

4.       המבקש אינו משלים עם פסק הדין והגיש עליו ערעור, ולצד הערעור הגיש הבקשה לעיכוב  ביצוע פסק הדין, היא הבקשה המונחת עתה לפני.

5.       בתאריך  3.12.2006, ומשלא הוגשה תגובת המשיב לבקשה, נעתרתי לבקשה והורתי לעכב ביצוע פסק הדין. דא עקא, שמספר ימים לאחר מכן הגיש המשיב בקשה לבית המשפט, בה טען, כי לראשונה נודע לו על כך שהמבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מההחלטה שקיבל, וזאת משום שב"כ המבקש כלל לא טרח להמציא לו העתק מהבקשה, הגם שהיה חייב לעשות כן על פי תקנות סדר הדין האזרחי. לטענת ב"כ המשיב, רק בתחילת חודש ינואר 2007 טרח ב"כ המשיב להמציא לו העתק מההחלטה.

          אציין, כי ב"כ המבקש הגיש הודעה לבית המשפט, בה טען, כי מחמת "טעות משרדית" לא נשלח העתק מהבקשה לב"כ המשיב, ובתאריך 24.12.2006, שלח לב"כ המשיב העתק מהבקשה. צר לי לציין, כי "טעות משרדית" מסוג זה משותפת לעורכי דין רבים בתקופה האחרונה.

6.       בנסיבות אלה ברור, כי החלטתי מתאריך 3.12.2006 אינה יכולה לעמוד, ולפיכך הנני מבטל אותה, והנני בא עתה לדון בכל העניין מתחילתו.

7.       הכלל הוא, כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע פסק הדין, ובכל הנוגע לפסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי, קטנה הנטיה לעכב את פסק הדין. הטעם לכך הוא, שתשלום סכום כסף לנושה אינו יוצר מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו אם המבקש יזכה בערעור, שכן תמיד ניתן יהיה לחייב את המשיב להשיב למבקש את סכום הכסף שרקיבל, אם ערכאת הערעור תמצא מקום לשנות את פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא.

          לכלל אחרון זה קיים חריג, והוא, כאשר נראה לכאורה, שמצבו הכספי של המשיב אינו טוב, וקיים חשש שבעתיד לא יוכל להשיב למבקש סכומי הכסף שיגיעו לו, אם כך יתבקש לעשות כתוצאה מפסק הדין שיינתן בערעור.

8.       על כן, לצורך בחינת השאלה אם יש מקום לעכב ביצוע פסק דין, על בית המשפט לבחון את סיכויי הערעור, וכן עליו לבחון, האם ביצוע פסק הדין עלול לגרום להיווצרות מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו אם המבקש יזכה בערעורו. כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, על בית המשפט לבחון, האם קיים חשש שהמשיב לא יוכל להשיב למבקש סכומי כסף שישולמו לו.

          כמו כן, מוטל על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין המבקש והמשיב.

9.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים בעניין שלפני, הנני מחליט לדחות את הבקשה, ואלה טעמי:

(א)     לעניין סיכויי הערעור:

          סיכויי הערעור אינם נראים בעיני מזהירים, מהטעם שרוב רובו של הערעור מבוסס על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, אשר העדיף את עדות המשיב על פני עדותו של המבקש. במצב דברים שכזה, נראה כי לא בנקל תוכל ערכאת הערעור להתערב בפסק הדין קמא.

(ב)     החשש שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו:

          בבקשת המבקש, כמו גם בתצהירו, אין טענה שלא ניתן יהיה להשיב למבקש סכום הכסף שישולם למשיב על פי פסק הדין. לפיכך, המבקש לא הניח לפני בית המשפט את התשתית העובדתית החיונית לבקשה לעיכרוב ביצוע פסק הדין.

10.     בבקשתו טוען המבקש, כי מאזן הנוחות פועל לטובתו. לטענת המבקש, המשיב המתין חמש שנים לפני שהגיש תביעתו לבית המשפט קמא, ועל כן לא יסבול נזק אם ביצוע פסק הדין יעוכב עד לשמיעת הערעור. לעומת זאת, המבקש עצמו, לטענתו, הינו חקלאי שאם יהיה עליו להוציא סכום כסף גדול על מנת לסלק החיוב שהוטל עליו סבפסק הדין, ייגרם לו נזק רב, ויקשה עליו להתאושש.

          טענה מסוג זה יש להוכיח בראיות מתאימות, וטענות כלליות וסתמיות אינן יכולות לבוא במקום ראיות. המבקש לא פרט את מצבו הכספי ולא ברור מה הנזקים שייגרמו לו אם לא ייתן הצו לעיכוב ביצוע פסק הדין.

11.     אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: